בלוג
פגיעוּת ועוצמת החיבור
פגיעוּת היא רגש שרובנו מרגישים איתו לא בנוח; רבים מאיתנו נמנעים ממנו ואף רואים בכך סימן לחולשה. בפוסט החדש אנו נתעמק בנושא הזה נשבור כמה מיתוסים ונלמד מהטובים ביותר על הרגש האנושי העוצמתי הזה, שהוא הבסיס ליכולת שלנו להתחבר באמת לאחרים, ולחיות את חיינו במלואם, בלב שלם, ובאומץ.
בואו נתבונן לעומק
קחו כמה דקות וחשבו על השאלות הבאות לפני שאתם מתקדמים עם הקריאה, זה יעזור לכם להתבונן בתפיסה שלכם לגבי נושא זה , וכיצד הוא קשור אליכם:
• כשאתם שומעים את המילה פגיעוּת, מהי המחשבה הראשונה שעולה לכם בראש? שימו לב מה זה גורם לכם להרגיש.
• האם אתם יכולים לחשוב על דוגמאות מעברכם שבהן הרגשתם פגיעים?
• תארו איך זה הרגיש עבורכם להיות פגיעים? איך הייתם מגדירים זאת ?
נלמד מהמומחית: מהי פגיעוּת?
ד"ר ברנה בראון היא מרצה, חוקרת, וסופרת אמריקאית שבילתה עשרות שנים בחקר רגשות והתנהגויות אנושיות. היא מומחית בנושא פגיעוּת, וכל המידע שאני חולקת איתכם בפוסט הזה מבוסס על המחקר המקיף שלה ועל הספרים שלה, ובמיוחד "להעז להוביל Dare to Lead" ו"אטלס הלב Atlas of The Heart".
בראון מגדירה פגיעוּת כרגש שאנו חווים כאשר אנו מתמודדים עם חוסר ודאות בחיים, כאשר אנו עומדים בפני סיכון, וכאשר רגשותינו נחשפים ומתגלים לאחרים. להלן כמה דוגמאות למצבים שבהם אנו עשויים להרגיש פגיעים:
• כשאנחנו מבקשים עזרה
• כשאנחנו משתפים איך אנחנו מרגישים עם אחרים
• כשאנחנו הופכים להורים טריים
• כשאנחנו מודים בטעויות שלנו
• כשאנחנו קמים ומנסים שוב אחרי שנכשלנו במשהו
• כשאנחנו משתפים את הרעיונות שלנו עם אחרים בעבודה
אם יש דבר אחד שכולנו יכולים להסכים איתו הוא שאין ערבויות בחיים, ושהחיים תמיד מלאים בחוסר ודאות וסיכונים. כשאנחנו יודעים זאת, מתברר כי תחושת הפגיעוּת היא פשוט בלתי נמנעת. האם אתם יכולים לדמיין מצב בחיים שבו אתם חווים משהו בטוח לחלוטין, נטול סיכונים, ונטול תחושות ורגשות?
סביר להניח שפגיעוּת היא רגש שכל בני האדם מרגישים לעתים קרובות מאוד, בין אם הם אוהבים את זה או לא, ובמקרה רובנו לא אוהבים את התחושה הזו.
להלן הסיבה...
המחקר של בראון מגלה כי תרבויות רבות לימדו אנשים באופן שגוי להאמין שפגיעוּת היא חולשה. כמו כן, מלמדים אותנו שעלינו להיות אמיצים לכן אין פלא שאנחנו מרגישים לא בנוח עם תחושת הפגיעוּת ורוצים להימנע ממנה ככל האפשר, לפיכך נפעיל מנגון התמודדות, שבו אנו נעשים זהירים יותר עם רגשותינו. אנו מנסים לעשות דברים באופן מושלם, להימנע מלקיחת סיכונים, ולשלוט בנסיבות שונות. אנו מנסים להקהות רגשות מאתגרים ולעיתים קרובות מפתחים הרגלים והתמכרויות לא בריאים. על פי בראון, בצורה הזו אנשים מתעוררים יום אחד בתחושה אומללה, ריקה, אולי אבודה ומנותקת, בחיפושם אחר משמעות ומטרה.
תחושות אלה של ניתוק הן תוצאה של הימנעות מלהיות במצבים פגיעים עם אחרים. כאשר אנו נמנעים מפגיעוּת, אנו מקריבים את האפשרות לבנות קשר אמיתי עם אנשים, ומסתירים את האני האמיתי שלנו ואת רגשותינו מאחרים, ומאבדים את תחושת השייכות שלנו לאורך זמן. עלינו להבין שחיבור עם הזולת ושייכות הם צורך אנושי בסיסי. אנחנו בנויים פסיכולוגית לחפש קשר ולהשתייך. לכן, זה קריטי שנאמץ את הפגיעוּת שלנו ונחלוק את האני האמיתי שלנו ואת רגשותינו עם אחרים.
"פגיעוּת היא שיתוף עם האנשים שהרוויחו את הזכות לשמוע את הסיפורים שלנו" – ברנה בראון.
אימוץ הפגיעוּת שלנו ובחירה להיות פגיעים יותר עם אחרים אין פירושו שאנו חולקים יתר על המידה; זה גם לא אומר שאנחנו בוחרים לחלוק עם כל אחד. אם כבר, להיות פגיעים דורש מאיתנו משמעת עצמית ומודעוּת עצמית, כך שנדע מה לחלוק, ועם מי. זה אומר שאנחנו חייבים לחשוב מה אנחנו רוצים לשתף, ולמה? מה הכוונה שלנו בשיתוף? והאם זה מועיל?
לא פחות חשוב, אנחנו צריכים לשקול עם מי אנחנו משתפים והאם זה מתאים בתוך מערכת היחסים.
כפי שבראון מנסחת זאת, להיות פגיעים רק לשם פגיעות מבלי להתחשב בכוונותינו או בגבולות מערכת היחסים אינו יעיל, מועיל או חכם.
בסופו של דבר, בראון מצאה שלהיות פגיעים, "כשעושים זאת נכון", זאת אינה חולשה, אלא להפך. להיות אמיצים דורש מאיתנו להיות במצבים של חוסר ודאות, חשופים לסיכון, וחשופים רגשית. אומץ קשור לכמה אנחנו מוכנים לחשוף את עצמנו, למרות שאין ערבויות בחיים. לכן, מתברר כי אין אומץ ללא פגיעוּת.
בעולם מלא אי ודאויות, אין ברירה אלא לבחור באומץ ולאמץ את הפגיעוּת שלנו, כדי שנוכל ליצור קשרים משמעותיים, לבנות קהילות חזקות, וליצור תחושת שייכות לעצמנו ולאחרים. ואז השאלה שנותרת לכולנו היא, עד כמה אנחנו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולאמץ את הצד האנושי והפגיע של עצמנו בשביל ההזדמנות לחיות את החיים במלואם, בלב שלם ובאומץ?
בברכה
רשא עפיפי-תלי
מאמנת מנהלים
CPCC, ACC, ORSC
אהבתי
תגובה
